יפה קול על שיר השירים רבה ה׳:ט״ז

מהדורה: מדרש רבה, וילנא, תרל"ח

« יפה קול על שיר השירים רבה ה׳:ט״ו:ב׳ יפה קול על שיר השירים רבה ו׳:א׳:א׳ »

16 חִכּוֹ מַמְתַקִּים, כְּתִיב עמוס ה, ד: כִּי כֹה אָמַר ה' לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ, יֵשׁ לְךָ חֵךְ גָּדוֹל מָתוֹק מִזֶּה, כְּתִיב יחזקאל לג, יא: חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע וגו', יֵשׁ לְךָ חֵךְ גָּדוֹל מָתוֹק מִזֶּה. יחזקאל יח, לב: כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם ה' אֱלֹהִים וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ, יֵשׁ לְךָ חֵךְ גָּדוֹל מָתוֹק מִזֶּה. יחזקאל יח, כז: וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה, יֵשׁ לְךָ חֵךְ גָּדוֹל מָתוֹק מִזֶּה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וּבִלְבַד בְּתוֹהֶה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, הָא כֵיצַד, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הֲרֵי שֶׁהָיָה אָדָם רָשָׁע גָּמוּר כָּל יָמָיו וּבַסּוֹף נַעֲשָׂה צַדִּיק גָּמוּר, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר יחזקאל לג, יב: וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ וגו'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל עֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה אוֹתָן לוֹ זְכוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים מה, ט: מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ, כָּל הַבְּגִידוֹת שֶׁבָּגַדְתָּ בִּי, הֲרֵי הֵן כְּמוֹר וַאֲהָלוֹת לְפָנַי. תָּנֵי בֶּן כַּמָּה שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כו, ה: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי, מִנְיַן עֵקֶב. אָמַר רַבִּי לֵוִי כַּד אֲתָא מִיתְלֵי עִקְבָא מִן אַרְעָא.

17 אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת נִתְוַכֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל וְשָׂמְחוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וּלְבַסּוֹף יָצְאוּ בְּבשֶׁת פָּנִים, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם הַנָּבִיא ישעיה א, יח: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה', שָׂמְחוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אָמְרוּ הֵיאַךְ יְכוֹלִין לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאָן, וּמִי יוּכַל לְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאוֹ, עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם שְׂמֵחִים, הֲפָכָהּ לָהֶם לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה א, ח: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ, תָּמְהוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְאָמְרוּ זוֹ תְּשׁוּבָה וְזוֹ תּוֹכֵחָה, אֶלָּא לָא אֲתָא אֶלָּא לְהִתְפּוֹגְגָה עִם בְּנוֹי. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מיכה ו, ב: שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה' וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ וגו' וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח, שָׂמְחוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אָמְרוּ הֵיאַךְ הֵן יְכוֹלִין לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאָן, וּמִי יוּכַל לְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאוֹ, עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׂמְחָתָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הֲפָכָהּ לָהֶם לְטוֹבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מיכה ו, ג: עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִּי, מיכה ו, ה: עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ וגו', תָּמְהוּ הָאֻמּוֹת וְאָמְרוּ הֵיאַךְ הוּא זֶה לָא אֲתָא אֶלָּא לְהִתְפּוֹגְגָה עִם בְּנוֹי. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא הושע יב, ג: וְרִיב לַה' עִם יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב וגו' שָׂמְחוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אָמְרוּ הֵיאַךְ הֵן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בִּפְנֵי בּוֹרְאָן, וּמִי יָכוֹל לָרִיב עִם בּוֹרְאוֹ, עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׂמְחָתָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הָפַךְ לָהֶם לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר הושע יב, ג: בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וגו'. אָמַר רַבִּי יוּדָן לְאִשָּׁה אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה קוֹבֶלֶת עַל בְּנָהּ לַדַּיָּן, כֵּיוָן דְּחָמְאָה דַּיָּינָא דְּהוּא דָּאִין בְּנוּר וּבְזֶפֶת בְּדִינִין וּמַגְלְבִין, אָמְרָה אִין אֲנָא מוֹדַע לֵיהּ לְדַיָּינָא סוּרְחָנִין דִּבְרִי קָטֵיל לֵיהּ, כֵּיוָן דְּאַחְסַל אֲמַר לָהּ אַיְינוֹי בְּרִיךְ, אֲמַר לָהּ מַה סְּרַח עֲלָיךְ הָדֵין בְּרִיךְ, אֲמַרָה לֵיהּ מָרִי כַּד הֲוָה בְּמֵעַיי הֲוָה בָּעֵט בִּי, אֲמַר לָהּ לָאו דִּינָא הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי סִימוֹן אָמַר אֱלוֹהוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ חָלַק לוֹ כָּבוֹד.

18 חִכּוֹ מַמְתַקִּים, רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרוּ בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי אָנֹכִי, פָּרְחָה נִשְׁמָתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דברים ה, כב: אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שיר השירים ה, ו: נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, חָזַר הַדִּבּוּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה חַי וְקַיָּם וְתוֹרָתְךָ חַיָּה וְקַיֶּמֶת וּשְׁלַחְתַּנִי אֵצֶל מֵתִים, כֻּלָּם מֵתִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִמְתִּיק לָהֶם אֶת הַדִּבּוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים כט, ד: קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא, קוֹל ה' בַּכֹּחַ לְבַחוּרִים, קוֹל ה' בֶּהָדָר לִתְשִׁישִׁין. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי תּוֹרָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל הֶחֱזִירָה לָהֶם נַפְשׁוֹתֵיהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים יט, ח: תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. דָּבָר אַחֵר, חִכּוֹ מַמְתַקִּים, לְמֶלֶךְ שֶׁדִּבֵּר כְּנֶגֶד בְּנוֹ, וְנִתְיָרֵא וְנִשְׁמְטָה נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ כָּךְ שֶׁנִּשְׁמְטָה נַפְשׁוֹ, הִתְחִיל מְגַפֵּף וּמְנַשֵּׁק אוֹתוֹ וּמְפַתֵּהוּ וְאוֹמֵר לוֹ, מַה לְּךָ לֹא בְּנִי יְחִידִי אַתָּה, לֹא אֲנִי אָבִיךָ. כָּךְ כְּשֶׁדִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, מִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָן, כֵּיוָן שֶׁמֵּתוּ הִתְחִילוּ הַמַּלְאָכִים מְגַפְּפִין וּמְנַשְּׁקִין אוֹתָם וְאוֹמְרִין לָהֶם מַה לָּכֶם, אַל תִּירָאוּ, דברים יד, א: בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּיק בְּחִכּוֹ הַדִּבּוּר וְאוֹמֵר לָהֶם לֹא בָּנַי אַתֶּם, אָנֹכִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, עַמִּי אַתֶּם, חֲבִיבִין אַתֶּם לְפָנַי, וְהִתְחִיל מְפַתֶּה אוֹתָן עַד שֶׁחָזְרָה נִשְׁמָתָן וְהִתְחִילוּ מְבַקְּשִׁין מִלְּפָנָיו, הֱוֵי: חִכּוֹ מַמְתַקִּים. הִתְחִילָה הַתּוֹרָה מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יֵשׁ מֶלֶךְ מַשִֹּׂיא בִּתּוֹ וְהוֹרֵג אֶת בֶּן בֵּיתוֹ, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שָׂמֵחַ בִּשְׁבִילִי וּבָנֶיךָ מֵתִים, מִיָּד חָזְרָה נִשְׁמָתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים יט, ח: תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ.

19 רַבִּי אַחָא וְרַבִּי תַּנְחוּם בַּר רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן יחזקאל כ, כ: וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ, בַּמֶּה אַתְּ מְקַדְּשׁוֹ, קַדְּשֵׁהוּ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה, דִּכְתִיב שמות לא, יג: כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' וגו', אֲנִי ה' נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לָכֶם. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם עוֹשֶׂה מְלָאכָה עִם בַּעַל הַבַּיִת וְעַל יְדֵי שֶׁהוּא מְנַבֵּל אֶת עַצְמוֹ בְּטִיט הוּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מַזְהִיר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם אַל תְּנַבְּלוּ עַצְמְכֶם בְּדָבָר רָע וַאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם שָׂכָר טוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ויקרא יא, מג: אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, ויקרא יט, כח: וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִּתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וגו' אֲנִי ה'. אֲנִי ה' נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם לָכֶם שָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא.

20 רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ כְּתִיב ויקרא כ, כו: וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וגו', אִלּוּ נֶאֱמַר וָאַבְדִּיל אֶת הָעַמִּים מִכֶּם, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, כָּזֶה שֶׁהוּא מְבָרֵר הָרָעָה מֵהַיָּפֶה שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵר, אֲבָל הַמְבָרֵר הַיָּפֶה מִן הָרָעָה, שׁוּב חוֹזֵר וּמְבָרֵר. כָּךְ אִלּוּ נֶאֱמַר וָאַבְדִּיל אֶת הָעַמִּים מִכֶּם, לֹא הָיְתָה תְּקוּמָה לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא נֶאֱמַר וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי לִשְׁמִי לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אַחָא מִכָּאן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וִיקָרְבֵם תַּחַת כְּנָפָיו. אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְשֻׁנִּין מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, בַּחֲרִישָׁתָן, בִּזְרִיעָתָן, בִּנְטִיעָתָן, בִּקְצִירָתָן, בְּעִמּוּרָן, בְּדִישָׁן, בְּגָרְנֵיהֶן, בְּיִקְבֵיהֶן, בְּגַגּוֹתֵיהֶן, בִּבְכוֹרוֹתֵיהֶן, בִּבְשָׂרָן, בְּתִגְלַחְתָּן, בְּמִנְיָנָן. בַּחֲרִישָׁתָן, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב, י: לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר. בִּזְרִיעָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב, ט: לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. בִּנְטִיעָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט, כג: וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ. בִּקְצִירָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט, ט: וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם. בְּעִמּוּרָן, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כד, יט: וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָֹּׂדֶה. בְּדִישָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כה, ד: לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ. בְּגָרְנֵיהֶם בְּיִקְבֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב, כח: מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר, וּכְתִיב במדבר יח, ל: כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב. בְּגַגּוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כב, ח: וְעָשִׂיתָ מַּעֲקֶה לְגַגֶּךָ. בְּתִגְלַחְתֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט, כז: וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. בְּמִנְיָנָם, שֶׁנֶּאֱמַר שמות ל, יב: כִּי תִשָֹּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. יִשְׂרָאֵל מוֹנִין לַלְּבָנָה וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לַחַמָּה.

21 רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר תַּרְתֵּי, חָדָא בְּשֵׁם כַּהֲנָא, וְחָדָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי. חָדָא בְּשֵׁם כַּהֲנָא, הִיא קִלְּסַתּוּ, וְהוּא קִלְּסָהּ. הִיא קִלְּסַתּוּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, וְהוּא קִלְּסָהּ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. הִיא קִלְּסַתּוּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, שֶׁהָיָה בָּעֶלְיוֹנִים וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, וְהוּא קִלְּסָהּ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, שֶׁהִיא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, וְהוּא עָתִיד לְהַעֲלוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כח, א: וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן. וְחָדָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְמֶלֶךְ שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מַטְרוֹנָה וְאָמַר מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִרְאוֹתָהּ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ הִתְחִיל מְשַׁבְּחָהּ וּמְקַלְּסָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שיר השירים ז, ח: זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, גַּם הִיא אָמְרָה רוֹצָה אֲנִי לִרְאוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ הִתְחִילָה בְּקִלּוּס, שֶׁקִּלְּסַתּוּ חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים.

פירוש יפה קול על שיר השירים רבה ה׳:ט״ז

16 אמר ר"ל ובלבד בתוהה על הראשונות. הך מימרא צריך להיות בתר מימרא דרשב"י שאמר הרי שהיה אדם צדיק כל ימיו כו' * כן היה הגירסא לפניו במדרש ועי' במהרז"ו:. וקשיא על זה ליהוי כמחצה עונות ומחצה זכיות כדפריך בסוף פ"ק דקדושין. ולפ"ז מקשה גם כאן למה אבד את הראשונות. וע"ז משנה ר"ל כמו שם בקדושין בתוהה על הראשונות אז כל צדקותיו הראשונות לא תזכרנה עוד. אבל אם איננו תוהה על הראשונות בלי ספק לא יאבד זכותו מהמצות אשר כבר עשה:

17 כל הבגידות שבגדת בי כו'. מדלא כתיב בגדיך דריש כי הוא מלשון בגידה. ומה נאה זה לפי מ"ש קצת המזמור בדוד המלך כי בשביל שהוא היה ראש לבעלי תשובה גמורה אומר כן:

18 בן כמה שנים הכיר אברהם כו'. נראה דבעי למדרש מור ואהלות וקציעות כל בגדותיך על אברהם כדדריש בפל"ט יפיפית מבני אדם על אברהם וכן בפל"ט את הכתוב אהבת צדק מהמזמור זה על אברהם לכן דריש גם זה על אברהם כי כל חטאתיו אשר חטא בטרם הכיר את בוראו נחשבות לו לזכיות. ולפ"ז יכון הדרש הזה רק לר"י דסובר בן מ"ח שנה. אך לר"ל לא שייך הדרש הזה דהא מעולם לא חטא כיון דמקטנותו הכיר את בוראו:

19 בן מ"ח שנה כו'. כי בימי דור הפלגה היה אברהם בן מ"ח שנה ומצינו בפר"א בענין דור הפלגה שעמד אברהם והלעיג בם וקללם בשם אלהיו שנא' בלע ה' פלג לשונם. ושפיר מוכח כי בן מ"ח כבר הכיר את בוראו אע"ג דיכול להיות כי גם קודם הפלגה הכיר את בוראו אבל אין לנו ראיה והוכחה על זה:

20 מנין עקב ששנותיו היו קע"ה. וקע"ב שנה כמנין עקב שמע בקול ה' נמצא כי בן ג' שנים הכיר את בוראו:

21 כד אתי מיתלי עקבא כו'. פי' כאשר ירים הילד את רגלו מן הארץ וזה בהיותו בן שנה אז הכיר אברהם את בוראו:

22 בג' מקומות נתוכח כו'. ובא לדרוש חכו מלשון תוכחה כי תהפך אח"ז לממתקים כי מתחיל בתוכחה ומסיים בפיוסים:

23 כיון שראה כו'. אין להקשות אם באמת הם חייבים למה יהפך לטובה בשביל שמחת אויביהם. וי"ל דכן היא המדה כדכתיב בנפול אויבך אל תשמח וגו' והשיב מעליו אפו ומזה דרשי רז"ל באבות שמוחלין לו על כל עונותיו:

24 אלוהו של יעקב. דרש שרה את האלהים שהשיג שררה ע"י אלהים שחלק לו כבוד. ולפ"ז מפרש אלהים על אלהי יעקב ולא על מלאך:

25 הה"ד נפשי יצאה בדברו. ומלשון בדברו משמע דבורו הראשון וזה אנכי. ובפרק ר"ע איתא על כל דבור ודבור ואפשר דגם הכי נקט הדבור אנכי וה"ה לאינך. ולפ"ז דריש חכו ממתקים על מה שהמתיק להם הדבור בסיני:

26 חזר הדבור כו'. לא יקשה בעיניך איך הדבור שאין בו ממש ואין לו מציאות חוץ לנפש יחזור לפני ה' כי כבר אמרו בפ' אין דורשין כל דבור ודבור נברא ממנו מלאך. וגם החוקרים אמרו שהמלאך הוא מהמצטרף לדבור ה':

27 תני רשב"י תורה שנתן הקב"ה כו'. יתכן שחולק על הא דאמר לעיל וקאמר דלא יצאה נפשם אדרבה התורה החזירה להם נפשם שהיתה נכאה ונענה מעבודת פרך וטירחא דאורחא. ויתכן כי כוונתו כמו שכתב אח"ז התחילה התורה מבקשת רחמים. ואית דגרסי ההיא דהתחילה התורה בתר דברי רשב"י ואם כן גם זה הוא דברי רשב"י:

28 מיד פרחה נשמתן. מפני פחד העונש הנלוה אל הדבור כמ"ש בש"ר פמ"ג שהיה כתוב בלוחות אנכי ה' אלהיך וענשו אצלו זובח לאלהים יחרם ומסתמא כמו כן היה הדבור:

29 ר' אחא ור' תנחום בר' חייא כו'. המה באו לדרוש חכו ממתקים וכלו מחמדים אע"פ שכל מצותיו הם מתוקים נאים ומחמדים מ"מ מיעד להם עוד שכר על זה אם ישמרו. ולהכי מייתי מה שצוה ה' לקדש את השבת במאכל ובמשתה וכסות נקיה ובכל זאת קבע לנו שכר על זה. וה"ה בשאר המצות דאע"ג דיש מהן הנראות לנו כי כבדות הו לשמרן ומביאות צער לאדם מ"מ באמת הן מרפא לכל בשר ושקוי לעצמות:

30 כתיב ואבדיל אתכם וגו'. בא בזה לדרוש את הכתוב זה דודי וזה רעי וכ"ה במ"ר וע"ע בילקוט פ' קדושים:

31 כזה שהוא מברר היפה מהרעה שוב חוזר ומברר אבל המברר הרעה מן היפה שוב אינו חוזר ומברר כצ"ל וכן הוא במ"ר. וטעם הדברים כי המברר היפה מהרעה עוד לא דחה את הרעים בידיו לכן חוזר ומברר שנית את הרעים פן ימצא עוד יפים בהם אבל המברר הרעה מן היפה ודחה את הרעה בידים שוב לא יבקש עוד בין הרעים. וע"ע בזה במ"ר:

32 היא קלסתו מלמעלה למטה כו'. פי' הדבריה כי ר' ברכיה מביא שתי שיטות לתרץ את הכתוב חכו ממתקים דק"ל למה מזכיר את שבח חכו באחרונה ולא אמר זאת אצל לחייו כערוגת הבשם וגו' שפתותיו שושנים. וגם החיך קרוב לאותם האיברים ועוד מה ענין חכו ממתקים שהוא שבח אבר פרטי לכלו מחמדים הכולל את כולו. ושיטת כהנה היא קלסתו מלמעלה כו' ולרמז זה אמר בסוף השבחים חכו ממתקים במה שהחליף הסדר מלמטה למעלה בשביל ונתנך ה' עליון זה הוא מתוק אך כולו מחמדים שלגדולתו אין חקר. ומושב הדרו בשמים ממעל זה דודי וזה רעי אשר משמי מרום יביט עלי והוריד עלי שכינתו לכן אנכי אקלסנו מלמעלה למטה. וטעם ר"ל הוא כמו שהוא מסיים בשבח כל גופה באומרו זאת קומתך דמתה לחמר דקאי על כל הגוף. וכן וחכך כיין הטוב וגו' לכן היא ג"כ סיימה בשבח קילוסו בחיך וכלל הגוף וכלו מחמדים:

33 מלמעלה למטה. ראשו כתם פז. עיניו כיונים עד שוקיו עמודי שש. ומלמעלה למטה שהתחיל במה יפו פעמיך עד ודלת ראשך ועי' בפירש"י ז"ל על שיר השירים:

« יפה קול על שיר השירים רבה ה׳:ט״ו:ב׳ יפה קול על שיר השירים רבה ו׳:א׳:א׳ »